זוכרים את הטלפון עם החוגה, שפינה את מקומו למכשיר הסלולאר? ואת התקליטים עם החור באמצע שפינו את מקומם לדיסקים? ואת טלוויזיות השחור לבן שהפכו לצבעוניות, ואת המסכים שהפכו לדקים יותר, ואת האופניים החשמליות שהחליפו את אופני הדוושות, ואת הדיסק-און-קי שהחליף חדר מחשבים שלם, ואת מטוסי הסילון שהחליפו את מנועי המדחף ועוד ועוד ועוד. הרשימה ארוכה והמסקנה אחת – אין מה שיעצור את הקידמה.

אחד החילופים שמתרחש לנגד עינינו, או יותר נכון מתחת לידיים שלנו, הוא כניסתם לחדרי השירותים שלמייבשי הידיים הסילוניים, המחליפים את ניירות הניגוב המחוספסים והצהבהבים. קרוב לוודאי שגם אתם ייבשתם את הידיים באחד מהם. הוא פולט זרם אוויר אימתני במהירות של כ-400 מטר לשניה, הוא מצוייד בנורת UV, בוקע ממנו אור כחלחל שאי אפשר לפספס והוא מצוייד במסנן אוויר עוצמתי, המסנן 99.99 אחוזים מהבקטריות, החיידקים והווירוסים שעוברים דרכו. הידיים שלכם התייבשו בתוך 7 עד 10 שניות, מבלי שנזקקתם לניירות הניגוב.

אלא שכמו בכל חילוף, בו הישן מפנה את מקומו לחדש, גם כאן היה ברור שניירות הניגוב לא יכירו בכך שזמנם עבר ולא ישתחוו בנימוס ויפנו את הבמה מבלי לתת קרב מאסף, גם אם הוא חסר סיכוי. את ניירות הניגוב מייצגות בקרב הזה יצרנייות הנייר, שמרגישות שהן עומדות לאבד את אחד מנתחי השוק השמנים ביותר שלהם ובקרב הזה, שהפסד בו שווה מיליארדי דולרים, נראה שכל האמצעים כשרים. אחד האמצעים הללו הוא מימון של מחקרים בידי יצרנייות הנייר, שמטרתם להוכיח שמייבשי הידיים הסילוניים לא רק שאינם תורמים להיגיינה של המשתמשים בהם, אלא מזהמים עוד יותר את הידיים ואת האוויר והם אינם יעילים יותר מניירות הניגוב.

רק לאחרונה פורסמה באחד מהאתרים המובילים בישראל כתבה ובה צוטט מחקר שנעשה באוניברסיטת לידס שבאנגליה, מחקר אותו מימן איגוד יצרני הנייר באירופה. וכך מתואר המחקר: “החוקרים זיהמו את ידיהם בחיידקים לא אלימים מסוג לקטובצילוס, שאינם מצויים באורח קבע בחדרי שירותים. לאחר ייבוש הידיים אספו החוקרים דגימות אוויר סביב המייבשים ובמרחק של מטר ושל שני מטרים מהם. הדגימות נלקחו למעבדה, שם נבדקה כמות החיידקים. התוצאות גילו כי מייבשי הידיים הסילוניים מפיצים חיידקים לחלל האוויר פי 27 יותר מייבוש באמצעות מגבוני נייר. עוד מצאו החוקרים פי חמישה חיידקים על גבי המכשירים החדשים, בהשוואה למייבשי ידיים מהדור הישן. כ-48% מהחיידקים שאותם פיזרו מייבשי הידיים נותרו באוויר החדר רבע שעה אחרי פעולת הייבוש”. והמסקנה, על פי פרופסור מרק ווילקוקס: “בכל פעם שאתם מייבשים ידיים בשירותים ציבוריים באמצעות מייבש ידיים חשמלי, אתם מפיצים חיידקים”. עד כאן הציטוט.

ובכן, יצרנייות הנייר הצליחו בעזרת המחקר הממומן להשיג את משפט ההפחדה אותו ביקשו, אלא שהמחקר עצמו, איך נגיד, הוא אמין בערך כמו ניגוב ידיים בנייר. החוקרים, כך מתואר, “ליכלכו” את ידיהם בחיידקים שכלל לא נמצאים בחדרי שירותים ואז הכניסו אותם למייבש הידיים הסילוני, שכמובן פיזר אותם באוויר. למה הדבר דומה? תארו לכם שנטבול את הידיים בנוזל קטשופ ונניח אותן מתחת למזגן, שיפזר מהן רסיסי קטשופ בכל החדר. האם המסקנה תהיה: מזגנים מלכלכים את החלל שאותו הם מקררים? הרי זה מגוחך.

בכן, לא זו בלבד שמייבשי הידיים הסילוניים לא “מלכלכים” את האוויר, יש להם גם יתרונות רבים על פני ניירות הניגוב. כמעט כל אחד מאיתנו זוכר לפחות פעם אחת בה עמד בידיים רטובות מול המתקן עם הניירות וגילה לאכזבתו שהנייר אזל. מייבשי הידיים הסילוניים לא נגמרים אף פעם. המעבר למייבשי הידיים הסילוניים חוסך לא רק עשרות אלפי שקלים בשנה – ברכישת גלילי הנייר, בדלק לשינוע כמויות הנייר הללו ובחללי איחסון גדולים – הוא גם חוסך את הטיפול בצנרת, שנסתמת לא אחת כתוצאה מניירות הניגוב המושלכים אליה. ניירות אלה, המורכבים מסיביים כימיים, לא מתפוררים במים כמו נייר הטואלט, אלא נוטים להפוך לעיסה דביקה הסותמת את הצנרת ומביאה למפגעים תברואתיים עתירי חיידקים ובקטריות. שלא לדבר על המתקנים בהם מצויים גלילי הנייר, שנוטים להפוך למגנט לחיידקים, וירוסים ובקטריות והם מזוהמים בקביעות.

תרון נוסף של מייבשי הידיים הסילוניים על פני ניירות הניגוב הוא בכל הקשור לגישה הירוקה ושמירת הסביבה. ניירות הניגוב לא רק שאינם ניתנים למחזור, הם גם מייצרים נפח אשפה אדיר ומזיקים לסביבה פעמיים – הראשונה כאשר מייצרים אותם, אגב פליטה של כימיקליים המזיקים לסביבה וכריתה מאסיבית של עצים ביערות הגשם והשניה, כאשר הם הופכים להררי זבל בלתי מתכלים. רק על מנת להמחיש את הנזק: מבנה בעל עשר קומות צורך קרוב ל-1.5 טונות של ניירות ניגוב בשנה. על מנת לייצר את כל הנייר הזה נכרתים כ-220 עצים. אם נחשב את כמות העצים שכריתתם נחסכה משנת 2008, אז החלו מייבשי הידיים הסילוניים לצוץ ברחבי המדינה, נגיע לכמות של 1.5 מיליון עצים, שכריתתם נמנעה רק בזכות המייבשים שהותקנו בישראל.

אם נביא בחשבון את המעבר למייבשי ידיים סילוניים גם ברחבי העולם, נגיע לכמויות של מיליוני עצים. אגב, אחת המדינות הראשונות שעברו להשתמש בטכנולוגיה החדישה של מייבשי ידיים סילוניים היא יפן, הנחשבת לאחת מבירות ההיגיינה והניקיון בעולם ואזרחיה הם בעלי מודעות גבוהה לשמירה על הבריאות ועל איכות הסביבה.

בארץ מותקנים כבר למעלה מ-20 אלף מייבשי ידיים סילוניים של חברת “יאזה סמארט”, שנרכשו בידי מוסדות ציבור, משרדי ממשלה, חברות, תאגידים, אירגונים ולקוחות פרטיים. בין הגופים הללו ניתן למצוא את יצרנית התרופות “טבע”, רשות שדות התעופה, “שטראוס”, “קוקה קולה”, רשתות בתי הקפה של “גרג” ו”ארומה” ורשתות ההמבורגרים של “מוזס” ו-“BBB”, רשת קניוני עזריאלי, ביג והאחים עופר, “בית אמות המשפט”, רשת מלונות “ישרוטל”, “אינטל”, “מגדלי בסר”, בנק לאומי, דיסקונט, מזרחי טפחות והפועלים, “אגד”, חברת החשמל, הוועד למען החייל, “תדיראן”, רשת מלונות “פטאל”, רשת “מגה”, עיריית חיפה ולאחרונה גם עיריית הרצליה, שתתקין את מייבשי הידיים הסילוניים בכ-35 בתי ספר תיכוניים, חטיבות ביניים ויסודיים שבעיר. בנוסף להם פזורים מכשירים כאלה גם בקרב לקוחות פרטיים, במשרדים, במסעדות, בדוכני פלאפל ובמקומות נוספים בכל רחבי המדינה.